פעמים רבות אנשים הסובלים מבעיות גופניות שונות, כגון פיברומיאלגיה, מעי רגיז, תשישות כרונית, כאבי ראש, כאבי בטן, גרודים ופריחות, ופונים לקבל טיפול, שומעים מהרופא ש”אין להם כלום”. במקרה הטוב הרופא מבין שיש בעיה אבל אינו יודע מה גורם לה או מסביר כי לדעתו התופעה נובעת ממתח אך אינה באמת רפואית. במקרים פחות נעימים הרופא אומר למטופל נחרצות ש”הבעיה היא בראש שלו וכדאי שייראה פסיכיאטר” או גורם לו להרגיש נודניק שאין לו בעיה אמיתית. בכל מקרה, האדם נאלץ להמשיך הלאה בחייו עם הבעיה הגופנית, כשפעמים רבות ההתנסות עם הממסד הרפואי מעוררת תחושת חוסר תקווה או פוגעת בהערכתו העצמית או באמונו במוסד הרפואי.
סימפטומים פיזיים ללא הסבר רפואי נקראו בעבר תלונות פסיכוסומאטיות. כיום, ככל שנצבר ידע רב יותר על התופעה, נראה שתלונות פסיכוסומאטיות אינו שם המאפיין תמיד מצבים אלו בצורה המדויקת ביותר, והתווספו שמות כמו תלונות בריאות סובייקטיביות או בעיות גופניות ללא הסבר רפואי. פעמים רבות קיים במצבים אלו קשר חזק בין הצד הפיזיולוגי לפסיכולוגי, כאשר חרדה ומתח מחריפים את התופעות הפיזיות.
המשותף לתופעות אלו הוא שהמטופל חווה תחושות המפריעות לו ברמה גופנית, אך הרפואה לא נותנת להן מענה הולם. לעיתים הרפואה מציעה הסברים למקור הבעיה אולם אינה יכולה להציע טיפול תרופתי הולם, ולעיתים קיים טיפול רפואי בסימפטומים בלבד אולם ללא הבנת הבעיה ומבלי לפתור אותה מהשורש (למשל משככי כאבים מבלי להבין את מקור הכאב). פיברומיאלגיה, מעי רגיז (IBS), תשישות כרונית ואולקוס הן דוגמאות מובהקות למצבים גופניים שהרפואה כיום אינה יכולה לפתור.

פסיכולוגיה רפואית היא דיסציפלינה אשר יכולה להיות לעזר רב במצבים אלה: במספר פגישות עם פסיכולוג רפואי ניתן, לעתים קרובות, “לעשות סדר” ולעזור. הפסיכולוג הרפואי משתמש בכלים שונים המסייעים לאדם להתמודד עם מצבו הבריאותי. חלק חשוב של הטיפול הוא עבודה קוגניטיבית התנהגותית המסייעת להבנת המחלה:

  • פענוח מקור הסימפטומים הפיזיים. כך למשל, חקירה שיטתית תסייע לקבוע אם כאב הראש נובע בעיקר ממצבי מתח או מושפע מגורמים פיזיים שונים.
  • קישור בין החלק הפיזי לנפשי. כך למשל, מטופל החולה בקרוהן ילמד על השפעתם של מנגנונים נפשיים על מחלתו, יבין כיצד התנהלותו, רגשותיו ומחשבותיו לגבי הקרוהן משפיעים על מהלך המחלה.

הידע שנרכש על ידי בחינת סימפטומים והבנת המנגנונים הפסיכולוגיים מסייע לחולה להבין כיצד התנהלותו משפיעה על מהלך המחלה, מאפשר לו למפות מצבים, מחשבות ורגשות שמחמירים את המצב וללמוד דרכי התמודדות אלטרנטיביות שיסייעו לו למזער את הסימפטומים. במקביל, המטופל לומד טכניקות של עזרה עצמית, כגון הרפיה, דמיון מודרך או כתיבה המגבירות אף הן את יכולתו להתמודד בצורה טובה עם סימפטומים גופניים.

התערבות ממוקדת של פסיכולוגיה רפואית נמצאה במקרים רבים כעזרה הטובה לתלונות גופניות ללא הסבר רפואי, כאשר פעמים רבות הבנה פסיכולוגית ולמידת טכניקות עזרה נפשית מאפשרות לאדם להפיק את המרב גם מהטיפול הרפואי.


מידע נוסף שיכול לעניין אותך