עבור מרבית האנשים, חיי היומיום הם חיים מלאי לחצים והפרעות. האנשים שמסביבנו דורשים מאיתנו להתנהל ביעילות ולהספיק לעשות כמה שיותר דברים בכמה שפחות זמן, ולעיתים קרובות גם אנו דורשים זאת מעצמנו. פעמים רבות במהלך היום אנו עושים כמה דברים במקביל, לדוגמה, נוהגים ברכב ובינתיים ממתינים למענה בטלפון, מסיימים את הכריך מארוחת הצהריים ומהרהרים בפגישה שאליה אנחנו אמורים להגיע.
החיפזון והעומס מקשים עלינו מאד לתת תשומת לב מלאה לדבר שבו אנו עוסקים. כך, חלקים גדולים מהיום עוברים עלינו מבלי שבאמת נהיה נוכחים בהם, ופעולות רבות מתבצעות באופן אוטומטי או כדרך אגב, ולא מתוך מודעות.
אנו יכולים להתנתק לרגע מהמצב הזה בכך שניקח נשימה ארוכה ומודעת, נמקד את תשומת הלב שלנו ונשאל את עצמנו: מה אני עושה עכשיו? מה אני מרגיש עכשיו? מה הגוף שלי מרגיש עכשיו? זוהי קשיבות בחיי היומיום, וזוהי הדרך שבה משתמשים בקשיבות כטכניקה טיפולית.
 
קשיבות (mindfulness) היא הפניית תשומת לב בצורה שמאפשרת לנו פשוט לצפות בתודעתנו כפי שהיא ברגע זה, ולחוות דברים בלי לשפוט או לפרש אותם. קשיבות היא טכניקה שדורשת אימון, ובמהלכה האדם מתרגל התבוננות עמוקה במה שקורה לו, כך שיש לו מעין “זכוכית מגדלת” דרכה הוא מסוגל לראות באופן מדויק מאד חוויות מנטאליות קטנות. כך מתפתחת אצלו תובנה לגבי האופן בו פועלים מחשבות ורגשות. במקום להיצמד למחשבות החולפות ולהזדהות איתן, האדם מתחיל להבין שמחשבות באות והולכות, ואין טעם לנסות להזמין אותן או לגרש אותן, שכן  הדברים הם ארעיים. התבוננות במחשבה או בהרגשה מבחוץ, כצופה ולא כמשתתף, משחררת מיד מהסבל הכרוך במחשבה/ הרגשה זו, אולם כאמור, זוהי יכולת נרכשת אשר דורשת תרגול.
                                                                            
השלמה פירושה נכונות לתת לדברים להיות בדיוק כפי שהם ברגע שאנו נעשים מודעים להם. הכוונה בכך היא לקבלת חוויות בשוויון נפש, בין אם הן מהנות ובין אם הן כואבות, מבלי להעדיף חוויה מסוג אחד על פני חוויה מן הסוג האחר. התבוננות לא שיפוטית בזרם השוטף של גירויים פנימיים וחיצוניים בעת התרחשותם משפרת מאד את יכולת ההתמודדות עם מצבים פיסיים או רגשיים קשים. יכולתו של פאקיר הודי לשכב על מיטת מסמרים או לצעוד על גחלים לוחשות מבוססת בדיוק על עיקרון זה: על ידי נוכחות בחוויה מבלי להגדיר אותה כנעימה או כלא נעימה אדם עשוי לגלות שמצויה בו היכולת להתמודד איתה.

אין אנו מוכרחים להיות עבדים לתחושות פיזיות שונות שמתעוררת אצלנו (רעב, תשוקה לסיגריה, עייפות, שעמום, כאב). כאשר אנו רק מתבוננים בתחושות אלו אנו לא במלחמה איתן ולכן לא מדברים במונחים של לנצח אותן או להיכנע להן, וכך הן יכולות לעשות את הדבר הטבעי להן – פשוט לחלוף. במצב זה ניתן לדמות את המוח ל”מוח טפלון” – שמחשבות ותחושות חולפות ומחליקות על פניו אך שום דבר לא נדבק.
מחקרים רבים מוכיחים את יעילותה של הקשיבות כטכניקה טיפולית. חלקם מתייחסים לאופן שבו תרגול קשיבות משפיע על המוח. בשנים האחרונות נתגלה כי לבני אדם יש יכולת לשנות את המבנה הפיזי של המוח באמצעות חוויות נפשיות שונות, בהן למשל תרגול קשיבות. תכונה זו של המוח מכונה “נוירו פלסטיות”. מחקרים שבדקו אנשים שמתרגלים קשיבות מצאו כי אצל אנשים אלו יש דפוס שונה של פעילות חשמלית מוחית (בעיקר עלייה בפעילות הנרשמת באונה השמאלית הקדמית) אשר גורם לרגשות חיוביים יותר ביום יום. כמו כן נמצא כי טיפולים קוגניטיביים מבוססי-קשיבות הצליחו לגרום לשינויים מוחיים אשר היו דומים לאלו שנגרמו מתרופות פסיכיאטריות.
בפסיכולוגיה רפואית משתמשים בקשיבות ככלי המסייע בהתמודדות עם מצבים פיזיים קשים כגון כאב או כאב כרוני, וכן ככלי
להפחתת המתח והלחץ הנלווים פעמים רבות להתמודדות עם מצב רפואי. 
באילו מצבים ניתן להסתייע בעזרת טכניקות של קשיבות?

כיום נהוג להשתמש בטכניקות אלו למגוון מצבים למשל:

  1. התמודדות עם מחלת הסרטן
  2. חרדה בעקבות אירוע לב
  3. התמודדות עם תסכול ושחיקה הנובעית מטיפולי פוריות
  4. כאבים כמו כאבי ראש, כאבי גב ועוד


    מידע נוסף שיכול לעניין אותך