במהלך חיינו אנו חווים אינספור אירועים. על מנת למצוא משמעות וקשר בין האירועים הללו, בני אדם נוטים לארוג אותם יחד לכדי סיפור. עבודה נרטיבית מבוססת על ההנחה שלדברים שקורים לנו במהלך החיים אין משמעות אובייקטיבית משל עצמם, אלא רק משמעות אשר אנו מעניקים להם בתהליך אקטיבי של פרשנות.
נרטיב הוא סיפור, מסגרת שלתוכה מתארגנים האירועים והחוויות, כך שיקבלו משמעות פרטית שתיתן פשר ומשמעות למה שקורה. הסיפור מסביר מה הקושי שאיתו מתמודד האדם כרגע, מה הביא למצב הזה ואיך אירוע אחד הוביל לאירוע אחר. הוא מצרף ומארגן את האירועים ברצף מסוים לפי נושא מרכזי. באופן טבעי, הסיפור האישי משתנה לאורך החיים, אך יחד עם זאת, לעיתים הסיפור עשוי להיתקע  בשלב מסוים של חיינו, ואז אנו עשויים לחזור שוב ושוב על תבנית שאיננה מתאימה לתנאי החיים הנוכחיים.
למעשה, כל הגישות בפסיכולוגיה הן נרטיביות, שכן כולן עוסקות בהמשגת הסיפור של המטופל, אולם לכל אחת מגישות אלו יש איזושהי מטפורה או תיאוריה מסוימת שלפיה היא מפרשת את מעשיו והתנהגותו של המטופל. בגישות אלו הידע של המטפל, איש המקצוע,  נמצא במרכז, והידע הזה מהווה את הבסיס לטיפול. לעומת גישות אלו, גישות נרטיביות פוסט מודרניות מעדיפות את הידע הפרטי של האדם עצמו לגבי חייו והתנהגותו. במצב זה המטופל ממלא תפקיד מרכזי ואקטיבי. יש לו משקל מכריע בבחירת הכיוון שבו ילך הטיפול, והוא שולט בחייו מבלי לפתח תלות במטפל. בגישה זו הידע לא מצוי אצל המטפל אלא אצל המטופל. המטפל אמנם משפיע, אך הוא לא במרכז. אלו הן גישות  אופטימיות אשר שמות במרכז את הכוחות והיכולות שלהמטופל במקום להתמקד בפתולוגיה ולכן הן מתאימות מאד לתחום הפסיכולוגיה הרפואית.
גישות אלו התפתחו בשנים האחרונות כחלק מתפיסת העולם הפוסט מודרנית, לפיה לא קיימת אמת אובייקטיבית אחת או גבול ברור בין אמת לבדיה. הגישה הנרטיבית בשום אופן אינה מעודדת את המטופל לספר לעצמו סיפור בדוי, אולם היא נשענת על התפיסה כי לאמת פנים רבות.מטרתו של הטיפול הנרטיבי היא לאפשר למטופל להכיר בכוחות שלו על ידי יצירת סיפור חיים חדש, אשר יהיה קוהרנטי ומסתגל יותר. בסיפור הזה המטופל תמיד יעמוד במרכז ויהיה הגיבור (או האנטי גיבור), אבל בכל מקרה הוא לא יהיה קורבן או דמות שולית. נרטיב שלם יצליח ליצור סיפור שבו העבר נראה לאור הקשר שלו להווה ולעתיד, כמשעול מתמשך.

איך זה עובד?

במהלך עבודה נרטיבית על סיפור המחלה הסיפור אינו משמש כאמצעי אלא כמטרה. הסיפור שהאדם מספר לעצמו, הופך להיות האדם עצמו. מעצם יצירת הסיפור מטופלים חווים שינוי באופן בו הם תופסים את עצמם ואת עולמם, וזאת מאחר ובכוחן של מילים לשנות את התמונות והדימויים הפנימיים. כאשר זיכרון מקבל ביטוי במילים, אין זו העברת רשמים נייטרלית ואובייקטיבית, כי אם עבודה פרשנית וסובייקטיבית. העלאת מאורעות בזכרון מחייבת לתאר, לפרש ולהעריך אותם מחדש ומזמינה את המטופל לבחון שוב את המאורעות הללו ואף למצוא את חוט השני המקשר ביניהם.
הטיפול הנרטיבי מתבסס על עיקרון “החצנת הבעיה” לפיו המטופל אינו פגום או חולה, שכן הבעיות הן לא חלק מאישיותו אלא אובייקט נפרד ממנו, הנמצא מחוצה לו ומקיים עמו מערכת יחסים. הבעיה משפיעה על האדם והאדם יכול להשפיע על הבעיה. התייחסות זו מאפשרת לו לבחון את הבעיות כאילוהיו ישות נפרדת, ולהבין איך ומדוע נוצרו. כך נפתח למטופל מרחב חדש, בו הוא יכול להשתמש כדי לפעול כנגד הבעיה.  האדם נתפס כסוכן אישי של חיו, במובן זה שיש לו יכולת לפעול מתוך כוונות ומטרות מסוימות, ולהשפיע על מסלול חייו. תחושת סוכנות אישית היא תחושה רבת ערך אשר מעניקה לאדם תחושת משמעות ושליטה בחייו.
שאלות מסוימות מצד המטפל יאפשרו למטופל להתחיל להתייחס לסיפורו בדרך אחרת, כך שבסופו של דבר יוכל להיווצר סיפור חדש. הסדקים בסיפור המקורי (הבעייתי),  והאירועים בחיי המטופל אשר אינם מתיישבים עם סיפור זה מסייעים בטווית סיפור חדש שבו יהיה מקום גם לכוחות של המטופל. הפניית הזרקור לעבר אירועים יוצאים מן הכלל, אשר אינם צפויים לפי הסיפור המקורי מסייעת להבנייה מחודשת של האופן בו המטופל תופס את המציאות.

השיח החברתי

פעמים רבות נתפסות הבעיות כמוזנות על ידי השיח-החברתי. הגישה הנרטיבית מכירה ביחסי הכוח בתרבות שבתוכה חי האדם כגורם חשוב בהתפתחותן של בעיות שונות. לדוגמה, בטיפול הפסיכולוגי בזוג העובר טיפולי פוריות תינתן חשיבות גדולה למשמעות הפריון בתרבות שממנה מגיעים בני הזוג. בחברות מערביות מאד המשמעות החברתית של העמדת צאצאים הולכת ופוחתת, לעומת חברות אחרות אשר מייחסות לנושא זה משקל עצום.  הסיפור של בני הזוג והאופן בו הם תופסים את המורכבות עמה הם מתמודדים מושפע מאד, על פי תפיסת העולם הנרטיבית, מהחברה בה הם חיים.  

האדם מחפש משמעות

פרשנותם של בני אדם לאירועים בחייהם מעצבת את תחושת הזהות והעשייה שלהם. בטיפול מושם דגש על הדברים שהמטופל מייחס להם ערך בחייו, הדברים אשר יקרים לו ומעניקים משמעות לחייו. ייאוש נתפס כתגובה המעידה על ניתוק ממשהו שהיה בעל משמעות קיומית –  תקווה, חלום, שאיפה או תכלית כלשהי אשר נתנו משמעות לחייו של המטופל וחיזקו אותו.

עבודה נרטיבית בפסיכולוגיה רפואית

מחלה היא מצב אשר יכול לשחוק מאד את תחושת הסוכנות האישית. בלי תחושת הסוכנות האישית אנשים מתחילים להרגיש שהם קורבנות פסיביים של כוחות של החיים. במהרה נוצרת אצלם גם הטיית זיכרון אשר גורמת להם להתמקד בזיכרונות של אירועים מעברם בהם היו חלשים ופסיביים, ולשכוח מקרים בהם היו יוזמים ובעלי כוח ויכולת השפעה.
מחלה היא גם מצב “שובר רצף”. המחלה מתרחשת בחיים שכבר היה בהם סיפור, ומעמידה בפני המטופל משימה מורכבת מאד: עליו להתמודד עם השינוי שמחוללת המחלה בסיפור המוכר. המחלה עלולה לשבש את הרצף המוכר ולייצר תחושת כאוס, ועל החולה למצוא סדר חדש שיאפשר לו לשזור בסיפורו גם את המחלה. שינויים שהמחלה מכניסה בחיי היום יום (כגון הפסקת עבודה, תלות באנשים אחרים או חוסר יכולת לבצע פעולות כבעבר) יכולים לייצר אצל האדם תחושה שהוא כבר לא מכיר את חייו. תחושה זו, של קטיעה או של ניתוק מהחיים הקודמים מלווה בדרך כלל במצוקה רבה, ולפיכך כאשר מסייעים למטופל למצוא את הרצף בין חייו לפני המחלה וחייו כיום הוא חווה הקלה.
כך למשל, אדם שהיה בריא לאורך כל חייו, עבד והיה בעל משפחה עלול להרגיש בעקבות התקף לב או דום לב כי הוא נכנס לתפקיד שמבטל את כל היכולות הקודמות שלו. אדם כזה עלול לאמץ תפיסה עצמית של “חולה לב” שתחליף את כל המרכיבים הקודמים שהגדירו אותו קודם, כמו בעל, אב לילדים, מפרנס וכן הלאה ולהתרחק מתפקידים אלו כיוון שהוא מרגיש שאינו יכול למלא אותם כבעבר כיוון שהרופא אמר לו להוריד הילוך. בטיפול אדם זה יוכל לבדוק בעזרת הפסיכולוג את השינויים בתפיסה העצמית שלו, יבחן האם שינויים אלו הם קיצוניים מדי ולא מחויבים מעצם המציאות, וימצא דרך לארגן את מציאות חייו החדשה כך שישתמש בכוחות וביכולות שלו למלא את התפקידים שביצע בעבר ולשמור על תחושת הערך העצמי למרות השינוי שעבר. 
במצבים מסויימים תקופת גילוי המחלה ותחילת ההתמודדות עמה הינן תקופות עמוסות אירועים המקפלות בתוכן טלטלות ועומס רגשי גדול. באופן טבעי, תקופות אלו מלוות בבלבול כה רב, עד שהאדם מרגיש שאינו מבין ויודע באמת מה התרחש בהן. כאשר הוא מספר את סיפור המחלה לאדם אחר זוהי הזדמנות טובה בשבילו לארגן את האירועים באופן שיעשה בהם סדר ויאפשר לו לבחון את האירועים ואת עצמו בתוכם. הבנת המחלה כאירוע אשר נשזר ברצף חייו של האדם ולא כאפיזודה תלושה ושוברת רצף מסייעת לאדם לאזור את כוחות ההתמודדות שלו כפי שעשה בעבר.


מידע נוסף שיכול לעניין אותך