כאב נחשב חמור כאשר מדובר בכאב בעוצמה חזקה הפוגע באיכות החיים, מפריע או מונע ביצוע פעילויות יומיומיות, מפחית את תחושת השליטה וגורם למצוקה נפשית. כאב נחשב לכאב כרוני אם הוא נמשך מעל שישה חודשים. כדי שיאובחן כאב כרוני על הכאב להיות נוכח במיקום אחד או יותר בגוף ולעמוד במוקד התמונה הקלינית. על הכאבים להיות מספיק חמורים כדי שידרשו תשומת לב רפואית, ויגרמו מצוקה ניכרת לאדם. לרוב, לגורמים פסיכולוגיים יהיה תפקיד חשוב בהופעתו, חומרתו, החרפתו ושימורו של הכאב.

כאבים כרוניים יכולים ללבוש צורות שונות כגון כאב ראש, כאב גב, כאב הקשור לסרטן או כאב פרקים. מרבית האנשים החיים עם כאבים כרוניים חווים בעקבות הכאב מצוקה נפשית רבה. כאב מתמשך ללא הקלה מייצר תחושות של חרדה, דיכאון וכעס. למעשה, חלק ניכר מהסובלים מכאב כרוני סובלים גם מהפרעה נלווית כלשהי, בעיקר חרדה, דיכאון ושימוש בחומרים (כלומר, שימוש מוגבר בסמים, תרופות או אלכוהול).

כאבים כרוניים – סטטיסטיקות

כאב כרוני הוא תופעה נפוצה ביותר. בארה”ב שיעור האנשים החיים עם כאבים מתמשכים נע בין 15%-33% מהאוכלוסייה. כאב נחשב למעשה לסימפטום הרפואי העקשני ביותר, ובארה”ב הוא גם הגורם מספר אחת להצהרה על נכות. הכאב הכרוני הנפוץ ביותר הוא כאב ראש כרוני, ולאחריו כאב גב כרוני וכאבי בטן כרוניים.
נמצא כי נשים סובלות יותר מגברים מכאב כרוני, ומעבר לכך, הכאב שלהן הוא שונה: הן מדווחות על כאבים חמורים, תדירים ומתמשכים יותר מאשר גברים. לעיתים קרובות כאב של נשים מיוחס באופן לא הוגן למקור פסיכוגני, על סמך התפיסה המיושנת והשגויה לפיה נשים נוטות להתלונן יותר מגברים וכי הן נוטות להתנהג באופן “היסטרי”.
נמצא כי יש השפעה אתנית, תרבותית ומגדרית על האופן שבו בני אדם מגיבים לכאב. כך למשל, בתרבויות בהן נהוג להחצין כאב (לדוגמה, בקרב העם היהודי) המטופלים נוטים לתקשר יותר לגבי הכאב שהם חווים, לעומת תרבויות בהן כאב הוא דבר שיש להפנים (לדוגמה, תרבויות אסיה) בהן לעיתים קרובות מטופלים חשים כי עליהם להתמודד עם כאבים לבדם. כאב נתפס בדרכים שונות בתרבויות השונות ולפיכך מייצר התנהגויות שונות. בחברות דתיות, למשל, כאבים נתפסים כעונש אלוהי. חשוב לברר כיצד נתפס כאב בתרבות בה האדם חי ולקחת זאת בחשבון בטיפול.

איך כאב כרוני משפיע על המצב הנפשי?

כאב כרוני מופיע לעיתים קרובות יחד עם בעיות נפשיות אחרות כמו הפרעת חרדה כללית, תסמונת פוסט טראומטית, התקפי פאניקה (התקפי חרדה) או חרדת בריאות (היפוכונדריה). אנשים הסובלים מכאבים כרוניים מתמודדים פעמים רבות עם אובדן עבודה, קשיים כלכליים וקשיים משפחתיים. לכן לא מפתיע שגם דיכאון נפוץ בקרב אנשים אשר סובלים מכאב כרוני. הדיכאון והכאבים משפיעים זה על זה באופן הדדי ומחמירים זה את זה.
תחושה מרכזית עליה מדווחים אנשים החיים עם כאב כרוני היא כעס. חלק מהאנשים מוציאים את הכעס על המשפחה והרופאים (באופן מילולי או פיזי) ואז מקבלים פחות תמיכה חברתית, מה שפוגע בבריאותם הפיזית והנפשית. אנשים אחרים אינם מבטאים את הכעס אלא מדחיקים אותו פנימה. אנשים אלו אוגרים כעס ועוינות ולכן לא מצליחים להסתגל לכאבים. בשני המקרים האדם הופך למתוסכל יותר ורגיש יותר לכאב ולפיכך גם חווה כאבים חזקים יותר.
אנשים החיים עם כאב כרוני חמור נוטים לתפוס את מידת התמיכה שהם מקבלים מאחרים כנמוכה (ללא קשר לרמתה במציאות). תפיסה זו עשויה לתרום לדיכאון, חרדות וכעס ולהוביל לכך שפחות יתמכו בסביבה או יתפרצו על אנשים סביבם, דברים שיובילו לירידה ממשית ברמת התמיכה וכתוצאה התגברות הרגשות השליליים וחוזר חלילה.


מידע נוסף שיכול לעניין אותך