לפי התפיסה הביולוגית, כאב כרוני נגרם כתוצאה ממחלות או מפציעות. כאשר יש הפעלה מתמשכת של סיבי עצב שתפקידם להעביר כאב (סיבים נוציספטים) מתחיל תהליך פתולוגי שבסופו סף הכאב שהאדם מסוגל לחוש יורד, כלומר- האדם נעשה רגיש יותר לכאב. אם במצב נורמאלי אדם יחוש כאב רק בעקבות פגיעה משמעותית, אזי אצל הסובלים מכאב כרוני גירויים קלים ביותר יכולים לגרום לתחושת כאב (לדוגמה, אצל קטועי איברים לעיתים גם תחושה קלה כגון מגע הרוח יכולה לגרום לתחושת כאב בגדם או באיבר החסר – תופעה המכונה “כאבי פאנטום”). במקביל, מתרחש תהליך בו סיבי עצב שתפקידם להעביר תחושות אחרות, לומדים להגיב גם לכאב. כך למעשה עולה מספר העצבים שמעבירים תחושת כאב מעבר למספר הנורמאלי. תהליך זה הוא כמעט בלתי הפיך. גם המוח נעשה רגיש מאד לכאב, מה שמגביר את תחושת הכאב של האדם.

גישה ביו פסיכולוגית להבנת כאב כרוני

לפי התפיסה הביו-פסיכולוגית, בנוסף לתהליכים הביולוגיים מתרחשים גם תהליכים קוגניטיביים שגורמים לכאב להפוך לכרוני, לדוגמה, אדם שחי עם כאב כרוני מתחיל להפנות יותר קשב לכאב והופך ליותר ויותר מרוכז בו ובגירויים המזכירים לו כאב. נמצא למשל כי אנשים הסובלים מכאב כרוני זוכרים גירויים כואבים באופן מדויק יותר מאנשים שאינם סובלים כאב כרוני.

כאב יכול להפוך לכאב כרוני מכיוון שהוא קשור מאד ביכולתנו ללמוד דברים. כך למשל, כדי ללמד חיה שלא לבצע פעולה כלשהי, כל שצריך לעשות הוא להכאיב לה מיד לאחר ביצוע הפעולה. כאב הוא אחת הדרכים המהירות ביותר באמצעותן חיות ובני אדם לומדים להימנע מעשייה ולפיכך תהליך זה מכונה “למידת הימנעות”. למידת הימנעות מתרחשת גם אצל בני אדם, מכיוון שיש לה חשיבות השרדותית. אם ביצענו פעולה וקיבלנו “עונש”, כלומר כאב, כנראה שהפעולה הזו מסוכנת ומפריעה להישרדותנו ולפיכך עדיף שנימנע מלבצע אותה בעתיד. למרבה הצער, אצל אנשים הסובלים מכאב כרוני מתרחשת לעיתים קרובות למידת הימנעות, וכך הם לומדים לצמצם עוד ועוד את טווח התנועה שלהם ואת מרחב חייהם. באופן פרדוקסאלי, דווקא צמצום התנועה מגביר את הכאב (בעיקר כשמדובר בכאבי שרירים או כאבי גב).
כאב כרוני חמור עשוי לגרום לאדם להימנע מפעולות רבות מאד ולפגוע מאד באיכות חייו. בטיפול על האדם ללמוד מחדש שהתנועה איננה מסוכנת, שבמקרים רבים ניתן לבצע אותה למרות הכאב, ושלעיתים קרובות ככל שחוזרים עליה יותר פעמים כך הכאב פוחת.  

תפיסת כאב (הפרשנות שאנו נותנים לגירוי כואב) והערכת כאב (המשמעות שאנו נותנים לכאב) מושפעות מאמונות והנחות בסיסיות עמן התרגל לחיות המטופל עוד לפני שהחל לסבול כאב כרוני. לדוגמה, אם אדם גדל עם האמונה שהוא חלש ולא מסוגל להתמודד עם דברים קשים, סביר שבתגובה לכאב הוא יעצור את חיי היום יום שלו ויתרכז בכאב. לעומת זאת אדם שגדל עם האמונה שדברים שקורים לו נמצאים בשליטתו יכול לבחור להתעלם מהכאב ולהמשיך בחייו. האופן בו אדם מתמודד עם כאב תלוי גם בתגובת הסביבה אליו. פעמים רבות כאב כרוני גורר רווח משני למטופל, לדוגמה, תשומת לב מבן / בת הזוג ומבני המשפחה. רווח משני משמר את הבעיה ומקשה על האדם לגייס מוטיבציה להתמודד עם הכאב ביעילות.

ייצוג המחלה

מה משמעות הכאב עבורך? מה לדעתך גרם לכאב שלך? עד כמה אתה מרגיש שביכולתך לשלוט בכאב? כיצד הכאב משפיע על חייך? מה לדעתך יקרה לכאב בעתיד? מה משפר את הכאב? מה מחמיר אותו? התשובות לשאלות אלו מרכיבות מושג שנקרא “ייצוג המחלה”, כלומר האופן בו אתה תופס את העובדה שאתה מתמודד עם כאב כרוני והמשמעות שיש לעובדה זו על חייך.
לייצוג המחלה יש תפקיד מרכזי בהתמודדות עם מחלות בכלל ובהתמודדות עם כאב כרוני בפרט. ייצוג המחלה הוא הדימוי עליו אתה נשען כדי להבין את הכאב שלך ולכן חשוב שיהיה לך ייצוג בריא. תפיסה טובה ובריאה של הכאב נותנת תקווה ועוזרת לגייס מוטיבציה לטיפול. כאשר מזהים ייצוגי מחלה לא מסתגלים אשר מפריעים לאדם לנוע לעבר התמודדות והחלמה ניתן לאתגר אותם בטכניקות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי.
ייחוס הכאב הוא גורם נוסף המעצב את תגובת האדם לכאב ומשפיע על אופן התמודדותו. כאב יכול להיות מיוחס למקור פסיכולוגי או למקור אורגני. למשל, אנשים אשר סבורים כי הכאב שלהם נובע ממקור פיזי (למשל מחלה או פציעה) נוטים לפרש כל תחושה פיזית כמזיקה או מעידה על החמרה במצב ולכן חווים רמות חרדה גבוהות מאד. כתוצאה, סף הכאב והסיבולת לכאב יורדים, ולפיכך ההימנעות תגבר והמצב הפיזי יחמיר.
לעיתים קרובות אנשים הסובלים מכאב כרוני מפתחים פחד מפני הכאב. הפחד למעשה מגביר את תחושת הכאב. קיימות עדויות רבות לכך שחווית הכאב אינה נקבעת רק לפי עוצמת הגירוי המכאיב. אנשים חווים גירוי כמכאיב הרבה יותר כאשר הם פוחדים מאשר כשהם חשים מוגנים.


מידע נוסף שיכול לעניין אותך