נשים רבות סובלות מדיכאון סמוך ללידה או דיכאון אחרי לידה. חוויה זו היא חוויה רוויות עצב, ייאוש, חרדה, פחד ועוד.
דיכאון לאחר הלידה עשוי לפגוע בהתקשרות בין האם לתינוק ולפגום בהתפתחות התינוק. לעיתים קרובות נשים החוות דיכאון במהלך היריון או דיכאון אחרי לידה מתביישות במצבן. הבושה קשורה לרוב למוסכמה החברתית לפיה היריון ולידה הם דברים טובים שיש לשמוח בהם. תחושת הבושה מובילה לעיתים קרובות להסתרה והחרפה של המצוקה והדיכאון.
שיעור הנשים הסובלות מדיכאון קליני בשלב כלשהו במהלך ההיריון נע בין 3.1% ל 4.9%. בשנה שלאחר הלידה בין 1% ל% 5.9 מהנשים יסבלו מדיכאון קליני.
במחקר שבדק נשים הסובלות מדיכאון וחרדה בתקופה שלפני הלידה נמצא כי נשים שסבלו מדיכאון קשה יותר היו בסיכון גבוה יותר ללידה מוקדמת .
טיפול תרופתי בתרופות נוגדות דיכאון במהלך ההיריון ולאחר הלידה עשוי להיות בעייתי מאחר ותרופות אלו יכולות לחדור אל השליה ולפגוע בהתפתחות העובר ברחם או להשפיע על התינוק דרך חלב האם. בשל הבעייתיות של טיפול תרופתי בדיכאון, טיפול פסיכולוגי הוא אפשרות טובה.
אחד מגורמי הסיכון לדיכאון לאחר לידה הוא העדר תמיכה מספקת (או תפיסת המצב כאילו אין תמיכה מספקת). הטיפול הפסיכולוגי ב דיכאון אחרי לידה הוא תמיכתי בעיקרו. הטיפול מתמקד באופן בו תופסת האישה את תפקידה כאמא. במידת האפשר והנדרש נפגשים עם שני בני הזוג. להלן מוצגים שלושה מקרים, אשר כל אחד טופל באופן אחר.

המקרה של ל’

ל’ סבלה מסימפטומים דיכאוניים (מצב רוח ירוד, חוסר הנאה, אשמה, ייאוש, ואנרגיה מועטה). ל’ סבלה מקשיי הסתגלות וגם מצהבת B. ל’ סירבה לקבל טיפול תרופתי בדיכאון ולכן קיבלה טיפול פסיכולוגי שבועי. השיחות היו באוריינטציה תמיכתית, תוך שימוש בטכניקות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי. התמיכה התמקדה בנושאים של הערכה עצמית ואסרטיביות. במהלך הטיפול הפסיכולוגי עודדו אותה לדבר על האמביוולנטיות שהיא חשה לגבי ההיריון שלה ועל האופן בו היא רואה את תפקידה כאם ואת השינויים הצפויים בחייה. הטיפול הנפשי עזר לה לתפוס את עצמה כמי שמסוגלת להתמודד עם המצב, ולאתגר את התפיסה לפיה עליה להיות אימא מושלמת . בסוף הטיפול לא היו לה סימפטומים דיכאוניים, והלידה עברה ללא סיבוכים.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי יעיל במצב זה כיוון שהוא מתמקד בקונפליקטים הבינאישיים הספציפיים, בקשיים ובמיומנויות הקשורים לדיכאון. הוא מבוסס על התפיסה לפיה מחשבות קיצוניות או מוטעות מייצרות רגשות קיצוניים וקשים. הטיפול מסייע למטופלת להבין שהיא משתמשת בחשיבה שלילית ואוטומטית מהעבר, שמשפיעה על תפיסת האימהות שלה בהווה. השימוש בטכניקות אלו לא מסייע בכל המקרים. במקרים חמורים יותר יש צורך לשקול שילוב של תרופות.

המקרה של א’

א’ היא אשה בת 32 עם סימפטומים חמורים יותר של דיכאון. היא נטלה תרופות נוגדות דיכאון עוד לפני ההיריון, והפסיקה ליטול אותן ברגע שגילתה שהיא בהיריון. בעקבות כך הדיכאון חזר (עם סימפטומים של מצב רוח ירוד, עצבות, התקפי בכי, חוסר הנאה, בידוד מאחרים, חוסר תיאבון, כעס, חרדה ואשמה). בנוסף, היא גם פחדה מאד לעלות במשקל בעקבות ההיריון. האשה הגיעה לטיפול כשהיא בחודש חמישי, ולא הגיבה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי. לפיכך היא קיבלה שוב נוגדי דכאון (פרוזאק) במינונים משתנים. לבסוף היא ילדה ילד בריא ללא סיבוכים.
לא ברור עד כמה שימוש בנוגדי דיכאון כמו פקסיל (המשווקת בארץ תחת השמות סרוקסט או פקסט) או פרוזאק בזמן הריון הוא מסוכן. במחקר מטא-אנליזה נמצא כי יש עלייה בסיכון למום בליבם של תינוקות שנולדו לאמהות שנטלו פקסיל בשליש הראשון של ההריון. יחד עם זאת, יש לשקול את הסיכון הזה כנגד הסיכון שהאישה ההרה תישאר מדוכאת ואף תפגע בעצמה. נשים הרות הסובלות מדיכאון יולדות מוקדם יותר ובדרך כלל יולדות תינוקות במשקל נמוך יותר. אם האם מדוכאת לאחר הלידה, התפתחות התינוק והיקשרותו לאם עשויות להיפגע. בנוסף, תינוקות לאמהות מדוכאות או חרדות עשויים לפתח דיכאון או חרדה בעצמם.
במקרים רבים נשים הרות הסובלות מ דיכאון אינן מאובחנות, שכן סימפטומים דיכאוניים כמו עייפות, שינויים בתיאבון ,במצב הרוח ובמשקל מיוחסים בטעות להיריון. במקרים של הריון לא מתוכנן, העדר תמיכה חברתית מספקת וקשיים בזוגיות נצפה לראות יותר מקרים של דיכאון הן לפני הלידה והן לאחריה.
כאשר אשה נוטלת תרופות נוגדות דיכאון מאד לא מומלץ להפסיק את הטיפול התרופתי בפתאומיות בזמן ההיריון שכן הסיכוי לחזרת הדיכאון במצבים אלו גבוה מאד ומגיע לשיעור של עד 75%.

המקרה של ג’

ג’ היא אשה בת 23, אשר הייתה בדיכאון לאורך ההיריון אך לא טופלה. היא החלה לקבל טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדות כשבועיים לאחר הלידה. בנוסף קיבלה טיפול תמיכתי פרטני והמשיכה עם התרופות. במהלך הטיפול נכנסה שוב להריון . הפעם היא נשארה בטיפול התרופתי לאורך כל ההיריון בעקבות הסבירות הגבוהה שהדיכאון יחזור עם הפסקת התרופות. הפעם התוצאות היו טובות יותר: הדיכאון לא חזר במהלך ההיריון, והילד נולד בניתוח קיסרי מתוכנן ללא סיבוכים.
קבלת טיפול תרופתי נוגד דיכאון במהלך ההיריון כרוכה בסיכונים שונים לעובר כגון הסיכון שיוולד “מכור” לתרופה, שיהיה רגזן, שיסבול מקשיים באכילה או בשינה או שיסבול ממומים מולדים שונים. סיכונים אלו רלוונטים בעיקר בעת מתן תרופות אנטי דיכאוניות במינונים גבוהים בשליש האחרון של ההיריון.
למרבה הצער, גם דיכאון של האם יכול להיות מסוכן לעובר (וכמובן לאם עצמה). חשוב לאבחן דיכאון אצל נשים הרות, כמו גם בעיות נפשיות אחרות אשר יכולות להשפיע על האם או התינוק. כפי שהראינו, קיימים מספר טיפולים יעילים לדיכאון במהלך או אחרי ההיריון, בהם בעיקר טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי התנהגותי, ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות משלו. לפיכך יש לשקול את הסיכונים בכל מקרה לגופו ולהתאים את הטיפול באופן פרטני למטופלת. המטופלת צריכה להיות מעורבת באופן אקטיבי בתהליך קבלת ההחלטות ויש ליידעה היטב באשר לסיכונים ולתועלות הצפויות בטיפולים השונים. מטרת הטיפול תהיה הפחתת הסימפטומים כדי לאפשר למטופלות לעבור חווית הריון טובה וללדת תינוק בריא בגופו ובנפשו.

מתוך :
Mental Health Issues in Pregnancy and Options for Treatment Medscape Psychiatry & Mental Health, 2009-07-07


מידע נוסף שיכול לעניין אותך